אחד החלקים הקטנים בסערה סביב הארווי ויינשטיין הוא התחדשות השאלה האם לבוש צנוע מונע אונס. מים ביאליק החזירה את הנושא למרכז הבמה כאשר כתבה מאמר דעה לניו יורק טיימס. בו, היא רמזה שהיא מעולם לא הותקפה כי "אני מתלבשת בצניעות. אני לא מתנהגת בפלרטוט עם גברים כעניין של מדיניות." (מאוחר יותר היא חזרה בה מהרמיזה הזו בטוויטר.)

זה לא אמור להיאמר, אבל לבוש צנוע לא מפחית תקיפות מיניות. אם היה מפחית, לא היו תקיפות כלפי נשים מוסלמיות עטויות בורקה או נשים יהודיות לבושות חצאיות ארוכות ומעילים.

מותגים כמו שלנו בהחלט מפריכים את הרמיזה של מים שלבוש צנוע הוא פחות מושך. יש כל כך הרבה קווי אופנה נהדרים בחוץ שמשקיעים מאמץ בכך שנשים שמתלבשות בצניעות ירגישו יפות. רק תעיפו מבט על שלל בלוגריות האופנה שמרכיבות תלבושות מדהימות מהפריטים הצנועים שנמצאים בחנויות האופנה הרגילות.

אבל ייתכן שללבוש צנוע יכול להיות הבדל בכל הנוגע לתקיפה מינית, פשוט לא בדרך שאתם אולי חושבים.

זה לא קשור לבגדים.

זה קשור להלך הרוח.

נשים שבחרו להתלבש בצניעות בדרך כלל מרגישות בטוחות יותר בעצמן. הן מקרינות הילה של אסרטיביות, של הרגשה בנוח עם עצמן. בניגוד למיתוס הנפוץ, נשים שמתלבשות בצניעות אינן רק קורבנות של שטיפת מוח פטריארכלית, והן גם לא מתביישות בגופן או חוששות מלהיות מותקפות.

דוגמה אחת לכוחה של ההסתרה מגיעה מהתבוננות על האופן שבו נשים חזקות מתלבשות. בדקו כמה עור חשוף על ידי מנכ"ליות, פוליטיקאיות ונשים חשובות אחרות. ככל שיש לך יותר כוח, כך את חושפת פחות עור.

פסיכולוגים גורסים שתקיפה מינית אינה קשורה למין. היא קשורה לכוח. הבחירה להתלבש בצניעות לוקחת את הכוח בחזרה לידיים של הנשים.

שימו לב שמילת המפתח כאן היא בחירה. הסרטון המרתק הזה מראה אישה מוסלמית ששוחררה מדאעש בא-רקה קורעת מעליה את העבאייה שנאלצה ללבוש כדי לחשוף לבוש צנוע לא פחות מתחתיה. היא לא התנגדה ללבישת בגדים צנועים; היא התנגדה לבגדים הצנועים שנאלצה ללבוש. הבגדים הצנועים שאנחנו בוחרות הם אלה שמעצימים אותנו.

לבוש צנוע מעביר מסר ברור שאישה זו אינה צעצוע של גבר, קישוט לעיניים או בידור. הילת הביטחון שמקיפה נשים שמתלבשות בצניעות עשויה פשוט להרתיע מספר גברים, שכמו כל בריונים, מרגישים חופשיים לשרוק, להעיר הערות או לתפוס מטרה קלה.