עם צללית המתרחבת בהדרגה מהירכיים ועד לקו המכפלת – ללא קשר לאורכה – חצאית ה-A היא בחירה אופנתית צנועה שמחמיאה כמעט לכל מבנה גוף. עם יתרונות ברורים כאלו, אולי תחשבו שגזרת ה-A קיימת מאז ומעולם. אך בעוד חצאיות מתרחבות באורך מקסי היו סטנדרט בתקופה האדוארדית ושבו לאופנה כחצאיות באורך מידי וברך בשנות ה-30 וה-40, אולי יעניין אתכן לדעת שגזרת ה-A חייבת את שמה למעצב האופנה הצרפתי המפורסם כריסטיאן דיור, שהפך אותה למרכז קולקציית האביב שלו בשנת 1955.

גזרת ה-A של דיור הייתה ספציפית מאוד: חצאית מתרחבת שמעליה קו מותן חלק המוביל לכתפיים צרות. דיור היה מפורסם בהלבשת הדוגמניות שלו בז'קטים קטנים ושיקיים, ותלבושת ה-A המזוהה עמו עקבה אחר קווים אלו, עם ז'קט בעל כתפיים צרות שהתרחב מעט בירכיים, וכיסה חצאית שהתרחבה בצורה רחבה עוד יותר.

בשנת 1958 הציג איב סן לורן וריאציה על מראה ה-A של דיור, שכינה בשם קו ה-"טרפז". תוך שמירה על ההתרחבות הרחבה של דיור מהכתפיים ועד למכפלת, הקולקציה הזו חלפה על פני המותניים מבלי להדגיש אותם, ויצרה שמלות שנראות – במבט מודרני – כנקודת מפגש קומית בין אופנה עילית לבגדי הריון!

שמלות ה-"טרפז" הדרמטיות של איב סן לורן לא השפיעו רבות על השוק הפופולרי, אך עד מהרה, חצאיות ושמלות בגזרת A פחות קיצונית היו בכל מקום – ועל כולן.

חצאיות בגזרת A הן עדיין בחירה פופולרית עבור נשים מודרניות המחפשות פריטי בסיס צנועים אך אופנתיים – ללא קשר למבנה גופן. עם מותן המוגדרת על ידי כיווצים או תפרים, חצאית ה-A נופלת בעדינות מעל הירכיים, מה שהופך אותה למחמיאה עבור נשים בעלות ירכיים רחבות, שקווי המתאר שלהן מתאזנים בזכות המכפלת הרחבה. נשים בעלות פלג גוף עליון מלא אוהבות כיצד עיצובי ה-A מפחיתים את הדגש על פלג גופן העליון, ומעניקים תחושה של מבנה גוף קרוב יותר לשעון חול. לבסוף, גם נשים רזות וצרות ירכיים נהנות ממראה ה-A, שמוסיף נגיעה של הגדרה קימורית, מבלי להתפשר על הצניעות.